22.11.17

נובמבר 22, 2017 ב- 4:39 am | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

יולי כתבה על הדתה, על איך לזהות את הגבול בין תרבות יהודית סבבה לבין הדתה מסוכנת שעלולה לגרום לטראומות לטווח ארוך ואף ניסתה לשקול את השם "הדתה" כשם לבת.

חנן כהן פצח ברצף כתיבה מרשים מלא דברים טובים, מתוכם אהבתי את הפוסט שבו הוא דן בעתידם של הבלוגים מול פייסבוק, נושא שמעסיק אותי לאחרונה ועלה בכמה מקומות, למשל אצל יונית צוק, שהיא פיית בלוגים.

בחזית הכלכלית, הסולידית כתבה סוף סוף את הפוסט שחיכינו לו (חיכינו זה אני): אם התכנית שלך היא לחיות בצמצום, להרוויח מלא ואז לפרוש בגיל צעיר ולא לעבוד עוד, איך תדעי שהגעת לנקודה שבה אפשר לפרוש? כמה כסף תכלס הבן אדם צריך? אני אוהבת את דרך החשיבה הזו, כי למרות שהיא סופר-ספקולטיבית, היא מסתכלת לשאלה בלבן של העיניים ואומרת סכום, וזה אמיץ. גם אם הסכום רחוק זה נותן תקווה כי מישהו מצא סוף, כי העבודה שלנו טיפה פחות סיזיפית ככה.

והנה שיר מאוד מתוק שמדבר על הדור הבא, המתקדם יותר, של בני האדם, שיהיו מתוקים להפליא. אולי בגלל שיש לי ילדה בת חמש, בזמן האחרון אני נוטה לקשתות וחדי קרן.

 

מודעות פרסומת

להגיב »

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: