10.2.2011

פברואר 10, 2011 ב- 10:54 am | פורסם בכללי | תגובה אחת

בעקבות החוק שמאפשר לקבל רטלין מרופא משפחה תומר פרסיקו מצר על היעדרו של הדיון הערכי מן השיח על תרופות משנות תודעה ונעמה כרמי מצביעה על טיפול תרופתי שנוגס בשוליים של הטווח הנורמלי והופך גם דכאונות קטנים והגיוניים, למשל, לבעיות שצריך לטפל בהן.

מרגוליס מביא סקירה מדעית מעניינת על האינטראקציה בין תחושות פיזיות לתודעה עם כל מיני ניסויים מגניבים בבני אדם. מסתבר, על פי המחקרים האלה, שדברים מאוד רחוקים מדעות אמונות ותרבות (חום, קור, העובדה שאת כותבת ביד ימין) משפיעים על ההכרעות שלנו.

עמית גל מטפס על הרים בצעדים קטנים ולא מתעייף בכלל: "השיטה היא פשוטה – לעולם לא לעשות צעד שיגרום לך להתאמץ". אמן שזה יעבוד על החיים שלי.

בדגש קל מתרגמים כרזות של הפגנות של אזרחי מדינות ערב כנגד השלטונות שלהם. עם כל חוסר הודאות באשר לעתיד האיזור- בכל זאת יש נחת רוח בלראות אותם מקללים קצת את עצמם.

גל מור מצא תמונות של בחורות ממוצעות מארצות שונות. אני מסתכלת על הישראלית ורואה בה יותר מדי ערביה וכורדית. אולי כל אחד מוצא בה יותר מדי מהישראלים שלא נוכחים בסביבתו הקרובה.

מודעות פרסומת

תגובה אחת »

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

  1. ממליץ לקרוא גם את מה ירדן לוינסקי כתב על נושא הריטלין: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4025389,00.html


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: