2.8.2010

אוגוסט 2, 2010 ב- 3:12 am | פורסם בכללי | 5 תגובות

אלה אלרם כותבת פוסט מקצועי אך נגיש וקריא על הדרך להפיק קול חזק. מדהים כמה אנטומיה אני לא יודעת, במיוחד כשמדובר בפעולות יום יומיות ונחוצות כמו דיבור.

חנן כהן כותב על חיכוך עם אנשי ויקיפדיה וגורם לי לחוש הזדהות, אולי גם לכולם.

שרון גפן חוגגת שנה לאימוץ החתול (או- חצול) ומספרת איך השתנו חייה: "הודות לחתול, אני כמעט לא יכולה לסרוג. וחבל. כי אני אוהבת לסרוג. אלא שמתברר שהסטיגמה הזו של חתולים וכדורי צמר היא אמת לאמיתה. אבל עם שיניים. חדות. לא נורא. לפעמים הוא ישן, ואז, כמו יעל שהרגה את סיסרא בשנתו, אני שולפת את המסרגות ממחבואן, וסורגת כמה שורות בסתר".

אלמה מחפשת עבודה ומספרת על כך באופן מעורר הזדהות. היא מוכיחה, שוב, שצרות הן אמנם צרות אבל גם חומר מעולה לבלוגים.

אסתי סגל וחנה בית הלחמי הלכו יחד לסרט על אדם ברוך וכתבו עליו בנפרד. מעניין לקרוא במקביל ביקורות שונות על אותו סרט.

מודעות פרסומת

5 תגובות »

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

  1. יעל בכלל לא הרגה את סיסרא בשנתו, דרך אגב. זו סתם שגיאה מביכה של הסופר.

    • איך אתה יודע? השפה שם מאוד לא ברורה ובשביל לדעת ממקור ראשון אתה צריך להיות מאוד זקן.

      • אני באמת מאד זקן, בכמה מובנים.
        (מתוך השוואה בין פרקים ד׳ ו־ה׳.)

  2. הי אפרת, תודה!!
    לא הכרתי אותך קודם – אני די חדשה כאן וסיקרנת אותי…

  3. איך אני מגיעה לפוסטים נוספים שלך? אני הולכת לנסות את 'במקום תה' (שוקו?)


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: