22.11.17

נובמבר 22, 2017 ב- 4:39 am | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

יולי כתבה על הדתה, על איך לזהות את הגבול בין תרבות יהודית סבבה לבין הדתה מסוכנת שעלולה לגרום לטראומות לטווח ארוך ואף ניסתה לשקול את השם "הדתה" כשם לבת.

חנן כהן פצח ברצף כתיבה מרשים מלא דברים טובים, מתוכם אהבתי את הפוסט שבו הוא דן בעתידם של הבלוגים מול פייסבוק, נושא שמעסיק אותי לאחרונה ועלה בכמה מקומות, למשל אצל יונית צוק, שהיא פיית בלוגים.

בחזית הכלכלית, הסולידית כתבה סוף סוף את הפוסט שחיכינו לו (חיכינו זה אני): אם התכנית שלך היא לחיות בצמצום, להרוויח מלא ואז לפרוש בגיל צעיר ולא לעבוד עוד, איך תדעי שהגעת לנקודה שבה אפשר לפרוש? כמה כסף תכלס הבן אדם צריך? אני אוהבת את דרך החשיבה הזו, כי למרות שהיא סופר-ספקולטיבית, היא מסתכלת לשאלה בלבן של העיניים ואומרת סכום, וזה אמיץ. גם אם הסכום רחוק זה נותן תקווה כי מישהו מצא סוף, כי העבודה שלנו טיפה פחות סיזיפית ככה.

והנה שיר מאוד מתוק שמדבר על הדור הבא, המתקדם יותר, של בני האדם, שיהיו מתוקים להפליא. אולי בגלל שיש לי ילדה בת חמש, בזמן האחרון אני נוטה לקשתות וחדי קרן.

 

מודעות פרסומת

21.11.17

נובמבר 20, 2017 ב- 10:15 pm | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

אם תעזבו להרבה זמן דברים לא יחכו לכם כמו שהיו כשעזבתם.

כבר זמן מה שאני קוראת בלוגים שוב. הם היחידים שיוציאו אותנו מפייסבוק כדי לשהות בקריאה.

אחרי ניעור רציני של האבק נשארתי עם רשימת קריאה רזה וצולעת ולקח לה זמן להבריא ולתפוח.

הנה כמה דברים שמצאו חן בעיני בזמן האחרון:

הבלוג של יוסי בבליקי פיוטי. הוא קורא בתורה בדרך מיוחדת, למשל כאן, הוא כותב שאברהם היה ממש מאמין מופלא אבל כדי להזיז אותו האל היה צריך להבטיח לו הכל וחצי: כסף, פרסום, הצלחה וכו', כי אנחנו כבדים ועד שאנחנו זזים. לאה כהן כאילו כותבת על דברים טכניים בשפה שאנשים שלא עובדים בזה יכולים להבין אבל באמת היא כותבת בחן על תהליכי עבודה שלה, כמו למשל בפרק האחרון ביומן ההתנדבות שלה שבו היא מתוודה שכתבה משהו בשפה טכנית מדי כדי להרשים או שהיא יצאה מגדרה למען ההתנדבות התכנותית שלה והרימה טלפון אמיתי כדי לדבר באמת עם מישהו (יומן ההתנדבות שלה לא בבלוג אבל אני מקשרת לשם כי פוסטים שווים אחרים).

עניין השימוש במחשבים ככלי עזר חינוכי מעסיק אותי רבות בעבודה שלי ובינתיים שום דבר לא שכנע אותי שמחשבים יכולים להיות כלי חינוכי מלבד תוכנות בודדות ללימודי חשבון\תכנות שנראו כמו משחקי מחשב מדליקים מספיק כדי שילדים ילמדו מהם. רועי צזנה מציג כמה כלים מחשביים לשימוש בכיתה וגם זה לא שכנע אותי אבל אני מוכנה לבדוק את העניין שוב ברגע שאתקל בכלים האלה, וגם זה משהו. מאוד נעימה לי התקווה שדברים כאלה יכולים לעבוד אז אני נאחזת באולי פעם. מצאה חן בעיני דווקא הערה צדדית יותר על כך שילדים לומדים אנגלית (וגם תכנים מערכתיים אחרים) באופן משמעותי ממשחקי מחשב.

ועוד שניים קטנים: למדתי שאפשר לבנות כלי נגינה מאנשים וזה מילא את ליבי בגיל כי זה לא פרקטי כשלעצמו. למדתי את זה ממרכז דעת למחוננים בבנימין שאני מלאת הערכה לחשיבה הפדגוגית שרווחת בו בשוטף. אחרון חביב: שמעתי שיר יפה של מתי בורשטין על איש שלומד לעוף ודמיינתי שהוא על סבא שלי שנפטר לפני חודשיים. הנה תשמעו גם:

10.2.2011

פברואר 10, 2011 ב- 10:54 am | פורסם בכללי | תגובה אחת

בעקבות החוק שמאפשר לקבל רטלין מרופא משפחה תומר פרסיקו מצר על היעדרו של הדיון הערכי מן השיח על תרופות משנות תודעה ונעמה כרמי מצביעה על טיפול תרופתי שנוגס בשוליים של הטווח הנורמלי והופך גם דכאונות קטנים והגיוניים, למשל, לבעיות שצריך לטפל בהן.

מרגוליס מביא סקירה מדעית מעניינת על האינטראקציה בין תחושות פיזיות לתודעה עם כל מיני ניסויים מגניבים בבני אדם. מסתבר, על פי המחקרים האלה, שדברים מאוד רחוקים מדעות אמונות ותרבות (חום, קור, העובדה שאת כותבת ביד ימין) משפיעים על ההכרעות שלנו.

עמית גל מטפס על הרים בצעדים קטנים ולא מתעייף בכלל: "השיטה היא פשוטה – לעולם לא לעשות צעד שיגרום לך להתאמץ". אמן שזה יעבוד על החיים שלי.

בדגש קל מתרגמים כרזות של הפגנות של אזרחי מדינות ערב כנגד השלטונות שלהם. עם כל חוסר הודאות באשר לעתיד האיזור- בכל זאת יש נחת רוח בלראות אותם מקללים קצת את עצמם.

גל מור מצא תמונות של בחורות ממוצעות מארצות שונות. אני מסתכלת על הישראלית ורואה בה יותר מדי ערביה וכורדית. אולי כל אחד מוצא בה יותר מדי מהישראלים שלא נוכחים בסביבתו הקרובה.

15.9.2010

ספטמבר 15, 2010 ב- 8:00 pm | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

יום כיפור: גלעד סרי לוי כתב פוסט רב תחומי בנושא יום כיפור שנוגע קצת בכל מה שצריך ומשאיר גם מקום לדמיון ופרשנות אישית. יואב בלום כתב יפה על "כל נדרי" ועל התרת נדרים מודרנית.

תמר בן יוסף כתבה פוסט יוצא דופן ובו מחשבות על קשרי המסחר וההשקעות של מדינת ישראל עם מדינות אחרות- על ההשפעות שיש לקשרים כאלה על תהליכים כלכליים כאן ועל אסטרטגיות שאפשר לנקוט כדי לנצל את הנתונים הקיימים כמו שצריך. הפוסט יוצא דופן כי הוא גם על נושא כלכלי וגם מעלה יותר שאלות מתשובות- צירוף נדיר וחשוב שפותח דיון נחוץ במקום לסגור אותו בקביעות נחרצות. מלבד זאת, בהתאם לסגנון הכתיבה הרגיל בבלוג הזה, הפוסט נכנס לפרטים הקטנים ולא נשאר בתמונה הגדולה ובסיסמאות.

תומר פרסיקו כתב מאמר על נושא מרתק: האתיקה של התודעה- באיזה מצב נפשי ראוי להיות ובאילו אמצעים ראוי לנקוט על מנת להגיע אליו? הוא כותב עליו בבלוג שלו ומצרף את המאמר כולו.

רויטל סלומון כותבת על מלחמות הגיקים המוזרות- שני פסטיבלי אייקון לפנטזיה ומדע בדיוני שנערכו במקביל על ידי גופים שונים.

13.9.2010

ספטמבר 13, 2010 ב- 9:19 pm | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

פוסט ראשון בסדרה נחוצה על איך עושים מוזיקה לבד התפרסם בבלוג של איה כורם.

עמי בן בסט כותב על שפת הסימנים של ההובואים הנודדים ומצרף גם מילון קטן, למקרה שתיתקלו בתמרור הובואי ברחוב או בטלוויזיה ותרצו לדעת מה הוא אומר. וככל הנראה תרצו לדעת- השפה מעבירה בעיקר רכילות. האם לא לכך נועדו שפות?

צור ארליך מבקר את הספר המוזר של דרור בורשטיין. הביקורת מעניינת בפני עצמה.

על יובל דרור נפלה סבתא. אם היא שלכם- הוא ישמח להחזיר אותה. לא לפספס את התגובות. התגובה האהובה עלי- של אלעד-וו: "צא מביתך וחפש באר או מקווה מים אחר בשכונה. נחתת בסיפור של מורקמי. אם החתול שלך נעלם, אל תצא לחפש אותו: בכל מקרה, הוא רק סימבול למשהו שאף אחד לא מבין. אם האישה או הילדים נעלמים, אותו כנ"ל. אם דמות מסתורית מופיעה, התלווה אליה, היא לא אמיתית ולכן רלוונטית. למד לבשל פסטה. בהצלחה!".

בעבודה שחורה אפשר לקרוא את סיכום השנה המעודד של כוח לעובדים.

7.9.2010

ספטמבר 7, 2010 ב- 9:45 am | פורסם בכללי | תגובה אחת

נעמה כרמי תומכת באופן כללי בתגבור מתון של לימודי היהדות אך מצרה על כך שמקצצים את התקציב ללימודי אזרחות לצורך העניין. דובי קננגיסר ממשיך את הדיון על זכויות ילדים שהוזכר כאן לפני יומיים ומנסה לברר מהי בכלל זכות.

גלעד סרי לוי תומך בדעה יוצאת הדופן הקוראת לבטל את שעון הקיץ לחלוטין.

ואן דר גראף אחותך כתבה פוסט. זו כבר כמעט תמיד סיבה מספיק טובה להמליץ לקרוא. הפעם הוא על הרפתקאות ביקום מקביל שמתחרז עם "צל השוטר".

יוסי לוי מכריז על תחרות נבואות מעניינת ומדהימה לקראת השנה הקרובה. הנבואות צריכות להיות מגובות בסטטיסטיקה. יש פרסים. הלוואי שיהיו הרבה מתחרים ותשובות שוות. מעולם לא למדתי סטטיסטיקה, מלבד אולי בתכניות של ההכנה לבגרות של הטלוויזיה החינוכית שראיתי כשהייתי קטנה בבקרים שהייתי חולה, אבל כשמסבירים יפה אני מבינה וממש אשמח לקרוא תשובות של אחרים. אם אתם יודעים לעשות סטטיסטיקה- תשתתפו! תחרויות טיפשיות זה כיף.

אורי קציר העלה אתר על חסמב"ה והסיורים בעקבות חסמב"ה שהוא מעביר. פיסה מעניינת של נוסטלגיה.

בן קלינגר העלה את המדריך (השלם) לבניית תנור פיצה, מלווה בתמונות. תודו שזה מה שרציתם כבר המון זמן (אני מתכוונת- להסתכל על אחרים בונים תנור. לא לבנות בעצמכם. אם בכל זאת אתם בונים- תצלמו, זה יוצא יפה).

6.9.2010

ספטמבר 6, 2010 ב- 7:51 am | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

יצא, שלא כהרגלי, יום קישורים יהודי במיוחד. שנה טובה.

אריק גלסנר מבקר את הספר החדש של חיים באר, "אל מקום שהרוח הולך", שמספר על אדמור שהולך לחפש יק בטיבט בעקבות חלום ומציג התחכמויות חסידיות על הרקע התרבותי השונה של טיבט. ביקורת שמעלה הרהור חוזר על מקומן התרבותי של ההתחכמויות הצפויות בסיפור החסידי. אם אתם כבר במזרח אתם יכולים לקרוא, אם עוד לא קראתם, את הפוסט השני של תומר פרסיקו על הטיול האחרון שלו להודו בו הוא גילה עד כמה הודו לא מכירה אותנו והרהר בעקרונות בודהיסטיים שונים. אני אוהבת סיפורי מסע.

עוד על הגבול של החסידות: אורי הייטנר מוצא את הקיבוץ וערכיו בסיפור של רבי נחמן מברסלב ומספר על הרגע שבו הוחלט לקרוא לקיבוץ קיבוץ בתוך נאומו של אחד החברים:

"ולבסוף כך אמר: חסידי ברסלב נוהגים להתקבץ מידי שנה בשנה בראש השנה יחדיו לתפילה ועיון בספרי רבם רבי נחמן מברסלב. לפני המלחמה [מלה"ע ה-1 א.ה.] נהגו להתקבץ בעיר אומן אשר באוקראינה, ששם קבורתו של הרבי. עכשיו הם מתכנסים בירושלים וגם במקומות אחרים בעולם. להתכנסות זאת בראש השנה קוראים חסידי ברסלב בשם 'הקיבוץ'. ובכן, למה לא נקרא גם אנו למחננו בשם קיבוץ?"

ועכשיו למשהו שונה לגמרי:  יוסי דהן פרסם רשימת קישורים לקריאה\ האזנה לראיונות ומאמרים של כמה מהכוכבים של הפילוסופיה הפוליטית. שמרתי לי אותה וכנראה שאחסל אותה בזמן הקרוב במנות קטנות. אולי זה מתאים יותר למי שכבר שמע משהו על הנושאים המדוברים.

ואחרון ודי: אלכס ליבק על מעמדן המדרדר של עשרת הדברות.

5.9.2010

ספטמבר 5, 2010 ב- 8:21 am | פורסם בכללי | תגובה אחת

בשבוע שעבר צמח דיון מעניין ורב משתתפים סביב נושא זכויות התלמיד. שלום בוגוסלבסקי פתח עם תמיכה בחוק זכויות התלמיד, התנגדות לביטולו או להצמדתו לחובות כלשהן ותמיכה בזכויות המורה, במקביל. דובי קננגיסר המשיך עם הצעה לאמנה מוסדית שתגדיר את המטרות של מערכת החינוך באופן חיובי ולא רק את הזכויות של הפועלים בתוכה. מרמיט מספר על חוויות שלו כמורה במערכת שבה תלמידים טועים לחשוב שמגיע להם הכל. הדיון גם מזכיר לי פוסט שכתבתי פעם (קידום עצמי חסר בושה?) על התנגדות רגשית לאמנת זכויות הילד במשפחה.

מרגוליס מביא ציטוט מקסים של סטיינבק על שינוי. משפט מתוכו: "העצובים הם אלה שמבזבזים את כוחם בניסיון לעצור את זה, כי הם יכולים רק להרגיש את המרירות שבאובדן ולא שום חדווה ברווח". עמית פוני, באחד הפוסטים המעטים בהם אני מסכימה איתו בשמחה, מדבר גם הוא על שינוי בפוסט מעודד על מהפכות איטיות.

תמר עילם גינדין מבקרת (א) הצעה לכתב עברי חדש וגם (ב) ביקורת על המשמעות התרבותית של מעבר מפונט פרנק-ריהל לאריאל בפוסט מעמיק שמציב את העבודות על ההיסטוריה של התפתחות הכתב (כמובן, אל תפספסו מבט אל העבודות עצמן. ראיתי שעמדתם לעשות את זה. לא, זה שיש תיאור שלהן בפוסט זה לא אומר שאפשר לדלג).

לסיום, אם תהיתם איך שולחים תלונה לטוויטר, קורנית סטולר מצאה תשובה באינטרנט והיא לא פשוטה כמו שהייתם מצפים מאתר גדול.

2.9.2010

ספטמבר 2, 2010 ב- 8:41 pm | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

היום אהבתי לקרוא אצל יואב לרמן על כך שלמרות שמגדלים נחשבים לבניה עירונית מועדפת ומועילה לסביבה בכל זאת יש דרכים לבנות אותם בצורה בזבזנית ולא יעילה. הוא מפנה למאמר שהוא כתב בווינט ומרחיב בבלוג שלו.

למרות שאפשר למצוא המון ביקורת על תנועת אם תרצו בהמון בלוגים הביקורת החביבה עלי היא ביקורת פנימית. אורי הייטנר כותב על כך שאם תרצו הגזימו.

עידו קינן שוב עושה עבודה נהדרת עם ארכיונים ומראה איך עיתונאי ממחזר את אותו טור דעה במשך שנים. משעשע ועצוב יחד.

ד"ר אורי אמיתי ממשיך בסדרת הפוסטים על שימוש בויקיפדיה בקורס שהעביר ומתאר תופעות יפות כמו זו: "ואז התחילו לקרות דברים מוזרים. למשל, פתאום הכתה התחילה להרחיב את רשימת הקריאה מיוזמתה החופשית".

עמית גל מציע הסבר אלטרנטיבי לקיומם של מבצעים רבים בחנויות- זו לא תחרות, זו הטעיה. נקודת מבט מעניינת ומקורית.

1.9.2010

ספטמבר 1, 2010 ב- 1:45 pm | פורסם בכללי | כתיבת תגובה

איה כורם פירסמה פוסט יפיפה: המאיירת ענת צליכובר איירה על פי מילים של איה כורם ויצא מדהים. אחד הפוסטים האהובים עלי. אין על שילוב של איורים ושירה.

טל גוטמן בפוסט מנומק היטב נכנס בחלום האמריקאי ומבקר את הסרט "קראטה קיד".

אליאב מדבר על המשמעות התל אביבית של "דרום העיר" ו"צפון העיר" שמנותקת מהמשמעות הגיאוגרפית ויפתח מרחיב עם ציטוטים מאורלי קסטל בלום שאני אוהבת. נראה לי שזה נושא שיש לו עוד פוטנציאל. מעלה בי הרהורים על ירושלים שבה הדרום והצפון לא טעונים כל כך אבל מזרח ומערב כן.

דן בורנשטיין מוסיף עוד דימוי לערימת הדימויים הקודרת שנערמת מזה זמן בבלוג שלו ומתייאש לגמרי מן הקונספט של "ספרות". כל ספר הוא נס חד פעמי, ספרות אינה תופעה.

אורן צור מעלה נושא שהוא "מובן מאליו ומרתק בו זמנית", כלשונו (אני מסכימה): התרבות נכנסת לתרגום המכונה. משעשע לראות איך תרגום המכונה ככלי משקף הוא לא פוליטיקלי קורקט.

כותבים של מדור סאטירי בעיתונים שקראתי פעם פתחו בלוג באותו סגנון. דוגמא: "אימו של החשוד [ברצח מישהו שסירב לתת לו סיגריה]: "הוא ילד טוב, כל כך מנומס. אני בטוחה שהוא בקש את הסיגריה יפה"".

העמוד הבא »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.