מה אני קוראת

6.9.2010

יצא, שלא כהרגלי, יום קישורים יהודי במיוחד. שנה טובה.

אריק גלסנר מבקר את הספר החדש של חיים באר, "אל מקום שהרוח הולך", שמספר על אדמור שהולך לחפש יק בטיבט בעקבות חלום ומציג התחכמויות חסידיות על הרקע התרבותי השונה של טיבט. ביקורת שמעלה הרהור חוזר על מקומן התרבותי של ההתחכמויות הצפויות בסיפור החסידי. אם אתם כבר במזרח אתם יכולים לקרוא, אם עוד לא קראתם, את הפוסט השני של תומר פרסיקו על הטיול האחרון שלו להודו בו הוא גילה עד כמה הודו לא מכירה אותנו והרהר בעקרונות בודהיסטיים שונים. אני אוהבת סיפורי מסע.

עוד על הגבול של החסידות: אורי הייטנר מוצא את הקיבוץ וערכיו בסיפור של רבי נחמן מברסלב ומספר על הרגע שבו הוחלט לקרוא לקיבוץ קיבוץ בתוך נאומו של אחד החברים:

"ולבסוף כך אמר: חסידי ברסלב נוהגים להתקבץ מידי שנה בשנה בראש השנה יחדיו לתפילה ועיון בספרי רבם רבי נחמן מברסלב. לפני המלחמה [מלה"ע ה-1 א.ה.] נהגו להתקבץ בעיר אומן אשר באוקראינה, ששם קבורתו של הרבי. עכשיו הם מתכנסים בירושלים וגם במקומות אחרים בעולם. להתכנסות זאת בראש השנה קוראים חסידי ברסלב בשם 'הקיבוץ'. ובכן, למה לא נקרא גם אנו למחננו בשם קיבוץ?"

ועכשיו למשהו שונה לגמרי:  יוסי דהן פרסם רשימת קישורים לקריאה\ האזנה לראיונות ומאמרים של כמה מהכוכבים של הפילוסופיה הפוליטית. שמרתי לי אותה וכנראה שאחסל אותה בזמן הקרוב במנות קטנות. אולי זה מתאים יותר למי שכבר שמע משהו על הנושאים המדוברים.

ואחרון ודי: אלכס ליבק על מעמדן המדרדר של עשרת הדברות.